כתיבת סיפורי חיים – 7 עצות שימושיות

היא צלולה יותר ממה שאי פעם תהיו, היא מעניינת, מצחיקה, ואתם חבים לה את חייכם. סיבות מספיק טובות כדי שמישהו ייקח את המושכות ויכתוב את סיפור החיים של סבתא שלכם. אחרי דיונים אינספור במפגשים משפחתיים, שיחות בין אמא לדודה ובדיקות מול כותבי ביוגרפיות מקצועיים, הוחלט שאתם הם אלה שייקחו על עצמם את הפרויקט. אתם תכתבו את הספר. אז איך עושים את זה בעצם? הנה כמה עצות שימושיות שיהפכו את תהליך כתיבת סיפור החיים של סבתא שלכם, לאחד הדברים המהנים והמוצלחים שתעשו בחייכם.

1. היא אמנם גיבורה, אבל כדאי שיהיה לה נוח

סבתא שלכם היא גיבורת הספר שאתם עומדים לכתוב. כדי שיהיה לכם מה לכתוב, כדאי שהגיבורה שלכם תשתף פעולה. יש מצב שהקביעה הבאה תפתיע אתכם, אבל אנשים נבוכים לדבר על החיים שלהם. גם אם שמעתם את הסיפורים של סבתא שלכם אינספור פעמים, לעיתים גם מיוזמתה שלה, כשממסגרים פתאום את רגעי השיתוף האלה במסגרת רשמית של – "עכשיו אנחנו מדברים כדי לתעד את סיפור החיים שלך", יש סיכוי סביר שתיתקלו במשפטים כמו "אני לא סיפור בכלל", "מה מעניין בי" ו"אין לך דברים יותר טובים לעשות עם הזמן שלך?"

כל אלה, כשבפועל, אחד הדברים הכי מרוממי רוח בעולם, ודאי עבור מי שעבר דבר או שניים בחייו, הוא לשתף חוויות עם אדם אחר. וסבתא שלכם לא שונה מרוב בני האדם. נבוכה ככל שתהיה, צנועה ככל שתהיה, ברגע שהיא תבין שאתם באמת רוצים לשמוע, הסיפורים, כפי שהם, יתחילו לזרום.

אבל רגע, אתם לא רוצים רק את הכרוניקה עצמה. אתם לא רוצים לדעת שבשנת 1939, ממש לפני פרוץ המלחמה, הצליחו היא ושלושת אחיה לעלות לישראל. כלומר, אתם רוצים לדעת את זה, אבל לא רק את זה. אתם רוצים את הרגשות, הריחות והצלילים שהיו שם. אתם רוצים להיות בתוך החוויות כפי שסבתא שלכם חוותה אותן. אתם רוצים מספיק מידע, כך שתוכלו לבנות ממנו סצנה ברורה בספר שתכתבו עליה. כי גם אם זו ביוגרפיה, ומטבעה היא מתעדת סיפור חיים אמיתי, עליה לפרוש בפני הקורא סצנות (אמתיות לחלוטין) שיסחפו אותו. סיפור החיים של סבתא שלכם ראוי להיקרא בשקיקה, לכל הפחות.

אז איך תגרמו למרואיינת שלכם, סבתא שלכם, הגיבורה של הסיפור שאתם כותבים, לשתף אתכם בכמה שיותר פרטים?

התשובה די פשוטה: תגרמו לה להרגיש בנוח.

ורוב האנשים מרגישים הכי בנוח על הספה שלהם.

ערכו את הראיונות בבית שלה, בטריטוריה המוכרת שבה היא מרגישה, ובכן... בבית. אם היא מציעה לכם לשתות, הסכימו. פרי קטן? קחו אותו. תנו לה להיות המארחת, אם זה מה שגורם לה להרגיש בנוח, אם זה מה שהופך את הסיטואציה לאפשרית יותר עבורה. היא עומדת לחלוק אתכם מרחשי ליבה, זה לא עומד להיות קל. אתם האחראים לכך שזה יהיה פחות קשה. היו רכים, קשובים, נסו להיות כמה שפחות שיפוטיים כלפי חוויות ששייכות לזמנים אחרים, בהם הפוליטקלי קורקט עוד לא נולד. ואם תהיו ממש טובים בכך, היא תדבר. היא תדבר על דברים שמעולם לא חשבה שתדבר, היא תיזכר בדברים שיפתיעו אפילו אותה. היא תגבש תובנות שישפיעו על המשך חייה. שלרגע לא תחשבו אחרת: אתם נותנים לה מתנה שאי אפשר לאמוד את ערכה. אבל כדי שהיא תהיה מוכנה לקבל את המתנה הזו, היא צריכה להרגיש בנוח.

2. אנחנו על רקורד?

החלק הזה קשור במידה מסוימת גם לחלק הקודם, אבל יש לו היבט נוסף, והוא פרקטי למדי, כפי שנסביר בהמשך.

את הראיונות שאתם עורכים עם סבתא שלכם אתם מוכרחים להקליט. אין סיכוי שאתם יושבים מולה עם דף ועט או עם מחשב, ופשוט כותבים כל מה שהיא אומרת, או מקלידים הכל כמו קצרנית בבית משפט. אתם מקיימים איתה שיחה, דיאלוג. זה מצריך שניים. וכשאחד מדבר (ובהמשך ניגע גם בכך), על השני להיות קשוב ותגובתי. כשסבתא שלכם מדברת, היא צריכה לדעת שמישהו באמת מקשיב. יש לכך שתי תמורות – הראשונה היא בחיזוק התהליך התרפויטי שאתם מעבירים אותה, בעצם כך שאתם נותנים לה הזדמנות אמתית להרהר בחייה, לעבד חוויות מחדש ולפרוק. התמורה השנייה קשורה בספר עצמו ומתחברת, כאמור, לעצה הקודמת – אם סבתא שלכם תרגיש שאתם ממש איתה בתוך הסיפור, המוטיבציה שלה לדבר תגבר ותגבר. השיתופים שלה יעמיקו ויהפכו משיתופים כלליים המנוסחים כשורות בספרי היסטוריה, לשיתופים חווייתיים, חיים, מרגשים.

אמרנו שלחלק הזה יש גם היבט פרקטי, וההיבט הזה, למעשה, ברור מאליו: אלא אם כן תמלול הוא המקצוע שלכם, כנראה שתתקשו לתעד בזמן אמת את כל מה שסבתא שלכם אומרת. אין הרבה אנשים שמסוגלים להקליד (וודאי שלא לכתוב) מהר מספיק כדי לתעד כל מילה שבן שיחם אומר. ואלה שכן מצליחים לעשות זאת, יתקשו להיות תגובתיים ובמקביל גם לדייק בשאלות ההמשך שלהם. אלה יותר מדי משימות מכדי שאדם אחד יוכל לעשותן במקביל. אז התמקדו במה שחשוב באמת – בהקשבה שלכם, והצטיידו במכשיר הקלטה שיעשה עבורכם את העבודה הפחות מעניינת ממילא.

ואגב, עצת זהב – הצטיידו לא במכשיר הקלטה אחד, כי אם בשניים. המידע שאתם הולכים לקבל יקר מכדי שתוכלו להניח לו ללכת לאיבוד, ואם ההקלטה תימחק חלילה, לעולם לא תוכלו לשחזר את הדברים כפי שנאמרו. להצטייד בשני מכשירי הקלטה זה עניין די פשוט מאחר ולרובנו יש אפליקציית הקלטה בטלפון שלנו. השתמשו בה.

מעבר להיבט האיכותי ולהיבט הפרקטי, הקלטת הראיונות תשיג עבורכם משהו באמת מיוחד. את סבתא שלכם, מספרת, בקולה שלה. עוד מזכרת ממנה, עוד משהו שיישאר אתכם.

3. דברו כמה שפחות – זה לא סיפור החיים שלכם

מכירים את "דומה מושך דומה"?

אז שיתוף מושך שיתוף. אין כל ספק. אם אתם רוצים שמישהו יפתח בפניכם את סגור ליבו, עודדו אותו בכך שתפתחו גם אתם. אף אחד לא רוצה לדבר עם דלת נעולה. ובכל זאת, זה לא הסיפור שלכם שאתם עומדים לכתוב. נכון, הסיפור של סבתא שלכם הוא במידה רבה חלק מהסיפור שלכם, זוהי ההיסטוריה המשפחתית שלכם. אבל הספר הזה לא יעסוק בכם. שמרו על איזון ראוי במהלך הראיונות ודאגו שתהיה זו סבתא שתדבר במשך רוב הזמן. המקום שלכם לדבר הוא בעיקר בשאלת שאלות מכווינות ובהדהוד הדברים שסבתא אומרת (כלומר, תגובות שישקפו את כך שאתם זוכרים מידע שמסרה בשלבים מוקדמים יותר, או שיקוף של חוויה ששיתפה בה).

ברור שאם אתם מתחברים באופן מיוחד למשהו שהיא מספרת, אין כל פסול בשיתוף מצדכם, ושיתוף כזה, כאמור, עשוי להעמיק את תחושת הנוחות של סבתא ואת הפתיחות שלה. רק אל תשתלטו על השיחה. אמרו את מה שרציתם ואז שובו למקומכם כמראיינים. המשיכו להתמקד בה. זכרו שההקשבה שלכם היא מתנה בפני עצמה.

4. על חשיבותן של תמונות

לא נהיה הראשונים לציין שאמצעים חזותיים הם מעוררי זיכרון אוטומטיים. תרומתן של תמונות, בהקשר הזה, ברורה. כל תמונה שסבתא שלכם תביט בה עשויה לעורר בה זיכרון חדש, או פשוט להפוך את הסיפור הרלוונטי לתמונה, לכזה שהיא תספר באופן מפורט וחם יותר.

אבל מעבר לכך שהתמונות יסייעו בגיבוש מידע איכותי ומפורט יותר במהלך הראיונות, אתם זקוקים להן בלי קשר לכך. הרי בספר שמתעד את סיפור החיים של סבתא שלכם, רצוי שישובצו תמונות מחייה. כהוצאת ספרים אנחנו אמנם חסידים גדולים של טקסט ואת האימרה "תמונה שווה יותר מאלף מילים" לנצח נהדוף עם הטענה שאלף מילים טובות יוצרות תמונה בתוך הראש שלנו, ואותנו לפחות, זה מרגש ומעניין בהרבה.

ועדיין, הגישה שלנו היא שביוגרפיה צריכה לכלול תמונות. אם יש לנו פריבילגיה לכתוב סיפורי חיים אמיתיים, למה שהקורא לא יידע איך האנשים או המקומות הללו באמת נראו? זו גם דרך נוספות לנצור את התמונות הללו ולדאוג שלא ייעלמו בתוך קופסאות מעלות אבק או אלבומים ישנים.

אז במהלך הראיונות, דאגו לאסוף תמונות. בקשו מסבתא לעבור על תמונות תוך כדי השיחות שלכם. ככל שהתמונות לא מסודרות ברצף כלשהו, קיים סיכון שתמונה כזו או אחרת תגרום לסבתא לסטות מהסיפור הנוכחי ולקפוץ לנקודה אחרת על ציר הזמן. זה הגיוני וטבעי, וזה קורה לכולם. נסו למנן מקרים כאלה, אבל זכרו שבסופו של דבר זהו הסיפור שלה, והיא זו שבוחרת איך לספר אותו. זוכרים על מה דיברנו בהתחלה? היא צריכה להרגיש בנוח.

כדי שתהליך איסוף התמונות יהיה יעיל, דאגו להגיע לראיונות עם פתקיות דביקות (post-it), אותן תצמידו לתמונות שסבתא תמסור ותכתבו עליהן מי המצולמים ומתי צולמה התמונה. אל תצפו מעצמכם לזכור את כל הפרטים הללו ואל תאפשרו לעצמכם לאבד אותם. אלה פרטים חשובים שיעניקו לספר שתכתבו תוקף היסטורי.

5. עכשיו הגיע הזמן שלכם להיות קצרנית בבית משפט

התמלול.

זהו אחד החלקים המאתגרים ביותר בתהליך של תיעוד סיפורי חיים. הוא סיזיפי ואין בו משום יצירת משהו חדש. אבל הוא הכרחי, ככל שאתם רוצים לעשות את העבודה כמו שצריך, ובהסתכלות על התמונה בשלמותה – גם להקל על עצמכם.

התמלול מאפשר לכם לאסוף את כל המידע שקיבלתם מסבתא שלכם, מידע שנפרש על פני שעות על גבי שעות של הקלטות, ולהחליט מה אתם עומדים ליצור מהמידע הזה. הוא יאפשר לכם לבור את המוץ מהתבן – להבין מה מוכרח להיכנס לספר, מה אפשרי שייכנס, ומה פשוט נאמר כדי לנוע על ציר הזמן, אבל לא ממש רלוונטי לרצף הסיפורי שאתם מסוגלים ליצור.

כן, יהיו דברים שתשמעו פעמיים, שלוש וארבע ולא תבינו איך סבתא היתה מסוגלת לחזור עליהם כל כך הרבה פעמים. יהיו רגעים בהם תבינו שנשארו לכם עוד 10 שעות תמלול מעייפות ותשקלו להרים ידיים. אבל תהיו בטוחים – אם תצליחו לתמלל הכל, עבודת הכתיבה תהיה קלה הרבה יותר וחשוב מכך – איכותית הרבה יותר.

אחרי שתסיימו לתמלל, אחדו את כל הטקסט שקיבלתם למסמך אחד (אם לא עבדתם כך מלכתחילה). במסמך הזה תוכלו לערוך חיפושים ככל שתרצו, בעזרת פונקציית control+f בword, מה שיאפשר לכם לדלג בקלילות בתוך היריעה הרחבה שתתקבל מכל הראיונות, ובעצם – לקפוץ ממקום למקום בתוך השיחות שקיימתם עם סבתא שלכם, ולדוג את פרטי המידע הרלוונטיים לשלבי הכתיבה השונים.

6. ניירות?!

דיברנו על כך שהקובץ שיתקבל מתוצרי התמלול יקל על מלאכת הכתיבה עצמה, אבל עוד לפני כן, לפני שתתחילו ממש לכתוב, התמלול של כלל הראיונות יסייע לכם להבין איך אתם רוצים שהספר יראה. אז כשהכל מוכן, הדפיסו לכם את המסמך הכולל את כל תוצרי התמלול שלכם ועבדו לפי האסכולה הקלאסית.

כן, עם דפים אמיתיים! בלי צגים!

חתרני, הא?

אבל לפעמים זוהי הדרך הנוחה ביותר לעבד טקסט, וכשכמות הטקסט גדולה, כדאי להתמודד איתו קודם באופן הזה. לקרוא הכל, לסמן מדי פעם דברים חשובים או רעיונות שעולים לכם תוך כדי קריאה, לחלץ מהטקסט את כרוניקת חייה של סבתא שלכם וליצור מבנה ראשוני לספר שלה. כזה שיהלום את הסיפור ויספר אותו בדרך מעניינת וקולחת.

אל תפחדו מניירת. חלק מהתהליך הוא לעשות סדר בבלאגן, וכדי לעשות סדר, צריך לעשות קודם בלאגן.

7. טבלאות. או: הפרטים היבשים בסיפורי חיים

כתבנו כאן על קבצי אודיו, כתבנו על קבצי וורד, והנה אנחנו מוסיפים עוד גפרור לקלחת הטכנית – קבצי אקסל. לא כולם אוהבים לעבוד עם אקסל. כנראה שרוב האנשים היו מעדיפים לשלם למישהו רק כדי להימנע מהתמודדות עם התוכנה הזו. אבל הכוונה כאן איננה לשימוש באקסל בייעודה המקורי, כתוכנה לעריכת חישובים מסובכים והצגת מידע תוך שימוש בפונקציות מורכבות. כאן אנחנו מפנים אתכם אליה כתוכנה נהדרת ליצירת טבלאות. טבלאות פשוטות! בלי יותר מדי מספרים, אפילו בלי נקודות עשרוניות. והאמת היא שאתם יכולים להשיג את אותה המטרה גם אם תיצרו טבלאות בוורד, או אפילו על דפדפת רגילה, בכתב ידכם. כל אחד ומה שנוח לו.

אבל עבדו עם טבלאות. כאלה שיפרטו את הדמויות שסבתא שלכם הזכירה. כתבו תאריכי לידה, מקומות מגורים, קשרים בין הדמויות. אלה לא החיים שלכם שאתם כותבים, אלה החיים של אנשים אחרים. אל תצפו מעצמכם לזכור הכל, גם אם כבר שמעתם את המידע לפחות פעמיים (פעם אחת בראיונות ופעם שנייה כשערכתם את התמלול). נכון, אלה פרטים יבשים, טכניים אפילו, אבל הם חלק מהסיפור. הם מה שיוצר את הרצף וההיגיון. לפעמים תאריך שבחרתם לציין יהווה את הדבק שמחבר בין שני סיפורים שסבתא סיפרה. ולפני שהקורא נחשף לפרטים ה"יבשים" – אתם אלה שצריכים להבין אותם. אם לא תעשו סדר בפרטים האלה, לא תוכלו לעבוד איתם. ודאי שלא תוכלו לזכור אותם.

וזה לא רק הזיכרון שלכם שהטבלאות יטיבו איתו. זה גם עיבוד המידע, שייעשה באופן טוב בהרבה, אם המידע יהיה ערוך בצורה נוחה ויופיע מול עיניכם ברגעים רלוונטיים. לטבלה טובה שמונחת מול העיניים יש סגולות שערכן לא יסולא בפז: מעבר לכך שהיא מזכירה פרטים נשכחים, היא מסייעת בגיבוש תובנות בדבר הסיפור, היא מאפשרת לראות את הסיפור ממבט על ועוד ועוד. אז הקלו על עצמכם ופתחו קובץ אקסל חדש. או קחו דפדפת.